<h1>הרוקח סימן ת"צ</h1>
<h2>דף כט:</h2>
החומץ של יין אסור בהנאה. פשיטא משום דאחמיץ פקע שום איסור מיניה, והכי פריך גבי יין מבושל שהיה מתחילתו יין של כותי. ומתרץ רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ויין מבושל שלנו אין צריך חותם בתוך חותם, דנסוכי לא מנסך ליה דאינו יין גמור, ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ליה. הרי משמע דחומץ שלנו ויין מבושל דלא חיישינן אלא לחלופי, אבל במגעו משמע לא מנסך ליה. וכן אמר שמואל לאבלט כשמשך ידו מליגע אמר הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך. וכן בבוסר כדתנן בפרק כל הגט (ל"א ע"א) כניסת מים לבוסר מדקרי ליה מים אינו חשוב יין. אבל רבינו תם מקפיד בחומץ שלנו ולבוסר שלנו דאין בקיאין מתי קרוי חומץ ומתי יין וגם בריחיה חלא וטעמיה חמרא פליגי בפרק המוכר את הפירות (דף צ"ו) ועוד שמעשים בכל יום יש בני אדם שקורין לזה חומץ ואחרים קורין לו יין. ובפרק כל הגט פירש"י לשון שני משעת כניסת המים לבוסר לאחר שנסחט לטבול בו פתו נותנין בו מים אם כן לא מקרי כלל כמשקה שבתוך הבוסר. והרי"ץ אמר דלשון המשנה נראה לו מדתנן במס' שביעית (פ"ד מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה הבאיש כונס בתוך ביתו. מכל מקום אין אנו בקיאין בו אם כן יש ליזהר ממגע גוי לחומץ ולבוסר. אבל יין מבושל אעפ"י שחולקין בפ' כירה (דף מ') הפשירו זהו בישולו גבי שמן מכל מקום לאחר שהרתיחו באש מותר כולי עלמא קרו ליה מבושל לגבי מגע כותי.
